בעיית היהודים בגולה.
על פי הגדרתו של פינסקר בעיית העם היהודי בגולה הייתה בעיקר חוסר הטריטוריה של היהודים כעם. הדבר הוביל לפחד מהיותם של היהודים כמעין נוודים ללא ארץ, ללא טריטוריה וכתוצאה מכך לשנאת היהודים שישתלטו על העמים באירופה.העמים האחרים מסתכלים על היהודים כמעין רוחות רפאים שמתהלכות ולא מוצאות את מקומן. לא די בכך שחוסר הטריטוריה מוביל לשנאת היהודים מקרב העמים, הוא גורר להיפרדות והתפוררות של העם היהודי כלאום מאוחד והם אינם מתנהגים כאומה מאוחדת. לאומה היהודית יש קשיים בהתקיימותה כאומה רוחנית ועל מנת להתחזק ולבסס את מעמדה עליה לבסס את לאומיותה.
לפי פינסקר שנאת היהודים נובעת מפחד מפני היהודים אשר עלולים לגרום צרה לעמם, שתגרום לסכנה. הפחד נטול הביסוס התחזק במשך השנים והועבר מדור לדור עד לכדי היווצרות דעות קדומות על יהודים. לטענת פינסקר ההזיות, דמיונות השווא, הרגישויות המופרזות בנוגע ליהודים הכשירו את הפחד בכל מקום שבא עם היהודים במגע. הפחד מפני היהודים- "יודופוביה" היה קיים במספר לא מועט של מדינות בעולם.
פינסקר הגדיר את שנאת היהודים כמחלת נפש ומכאן שהיא איננה הגיונית. לפיו העמים לא יסכימו (ע''פ ההגיון) להעניק ליהודים אמנציפציה ושוויון, מפני הפחד הבלתי רציונאלי והבלתי נשלט מפני היהודים.
לגבי האמנציפציה טען פינסקר כי היא איננה צריכה להיות על פי מערכת מובנת של חוקים וכללים אלא על פי הרגש- כלומר האמנציפציה צריכה להיות מובלת מתוך הרגש הפנימי של העמים כלפי היהודים ולא על פי גורמים מכתיבים חיצונים. הגישה של העמים כלפי היהודים צריכה להשתנות ושום שוויון מעמד רשמי שניתן ליהודים על פי החוקה לא יסיר את אות הקלון מעל שמם של היהודים.
הדרכים לפתרון הבעיה
פינסקר טוען כי על יהודים לפעול בעצמם על מנת לקבל שוויון זכויות בעמים. על היהודים לגבש לעצמם זהות לאומית יהודית ולמצוא טריטוריה פנויה בה יוכלו להתקבע- להצמיח שורשים ולפתח חיי עם.
אוטואמנציפציה- שחרור עצמי. פינסקר טען כי הפתרון לבעיית היהודים בגולה היא אחדות לאומית ואת האחדות הלאומית הזאת ניתן להשיג דרך איחוד העם היהודי- גם באופן מנטאלי וגם באופן פרקטי- הקמת מדינה יהודית. הוא האמין כי ריכוז היהודים למדינה משלהם הוא הפתרון היחיד.
עתיד העם היהודי יישאר בלתי בטוח כל עוד לא יחול שינוי בתשתיות המצב הנוכחי. אין השווית מעמדם של היהודים במדינה למעמד הכלל מספיק מפני ששינוי זה הינו מכוח השלטון וגישתו של העם אל היהודים אינה תשתנה. על היהודים להגיע לשחרור עצמי מהאומה ולהקים ארץ מולדת, ארץ נפרדת לאומה ההיהודית.- ארץ שתביא ביטחון והגנה, שתהיה פרי יצירתם של תושביה היהודים, ארץ שתהיה פתוחה ותהווה מקלט לכל יהודי מכל הארצות, ארץ שתפרנס את בעליה.
פתרונו של פינסקר מציע כי תחילה יש למגר את היהודים מאזורים בעלי צפיפות גדולה אל מקומות בעלי צפיפות נמוכה ושם יהיו פחות מוקד אש וימגרו את הפרעות וההתנגדויות אליהם.
לאחר מכן יש למנות ועדת מומחים שתורכב על ידי הדירקטוריון הלאומי וזוהי תחליט על הטריטוריה שתהיה לעם היהודי. אז בשיתוף עם בעלי הון ומניות יקנה הדירקטוריון חלקת אדמה שעליה תוקם מדינת היהודים.
החברה על פי פינסקר
פינסקר ראה את החברה היהודית כחברה פלורליסטית רב-גונית, שלפרטים שבה השקפות דתיות שונות (מחרדים ועד חילונים)- חברה סובלנית.הרגש הלאומי, שגרם לסובלנות זו, עשוי להביא לרפורמה נכונה בחיי הדת של היהודים ולחידוש האחדות הלאומית. הלאומיות היהודית היא הדבק שמשאירה את היהודים מאוחדים, איחוד זה יקבע את הדמות היהודית של המדינה.
מושגים מרכזיים בתפיסות העולם של פינסקר
יודופוביה- שנאת יהודים הנובעת מפחד.יודו-יהודים פוביה- פחד כרוני, מוגזם. המושג יודופוביה משמש את פינסקר בהגדרת יחסם של העמים האחרים, במדינות האחרות כלפי היהודים באותה מדינה.
אוטואמנציפציה- שחרור עצמי. על פי פינסקר האוטואמנציפציה היא הדרך והפתרון היחידי של היהודים לפתור את בעייתם ובכך להקים מדינה עצמאית שתשמש מקלט לכל יהודי החפץ בכח.
רוח רפאים- פינסקר מכנה את היהודים כרוחות רפאים, ובאמרתו הוא מתכוון לכך שהיהודים הם כמו רוחות רפאים, ללא מקום וללא זהות עצמית.
הרצל
בעיית היהודים בגולה
הרצל מגדיר את בעיית היהודים בגולה כתוצאה מהאנטישמיות באזור. תחילה סבר הרצל כי הבעיה של העמים עם היהודים היא עקב שונותם, והפתרון למצוקתם היא התבוללות.- אם היהודים "יסירו" את החומה ויהפכו להיות כשאר התושבים בערים בהן גרו- התופעה תיעלם, אך עם הזמן נוכח לדעת הרצל שהאמנציפציה ובעקבותיה המרת דת המונית, לא תרמו להפחתת השנאה כלפי היהודים ואף הגבירו את התופעה.(השתלבותם של היהודים בתוך הכלל גורמת לתחרות על מקומות עבודה אשר פעם היו מובטחים לתושבי העמים, תחרות על שירותים, על מקום מגורים. דבר המעורר כעס ושנאה על ידי החברה. בנוסף העובדה כי האמנציפציה היא חוקתית בלבד ואינה לוקחת חלק ברגשות תושבי העמים אל היהודים, תורמת לתחושת החוסר קבלה של היהודים מצד העמים, עקב תהליך שאינו רצוי מבחינתם). הרצל החל להיחשף לגילויי האנטישמיות אם בקרב חבריו הסטודנטים באוניברסיטה ואם בקרב מפלגות אנטישמיות שהחלו להיווסד באוסטריה. הרצל הבחין בהתרחבותה והתפשטותה של התופעה והחל להבין שזוהי בעייתה של היהודים בגולה. לפי תפיסתו של הרצל האנטישמיות נובעת מהחשש של העמים מכוחם הכלכלי והמקצועי של היהודים. בנוסף הפחד מהיהודים נובע מכך שהיהודים הם אומה ללא טריטוריה, אומה רוחנית ולא פיסית- ובכך הם מרגישים מאוימים מפני המיעוט שיבוא ויתפוס את מקומם, ישתלט על ארצם.
מצוקת היהודים נובעת מהיותם רזים ונרדפים במקומות התיישבותם- האנטישמיות שוררת ותמשיך לשרור בכל מקום בו מתקהלת קבוצה גדולה של יהודים ואז מקום מתחיל לבוא על חשבון מקום אנשים אחרים במדינה. על פי הרצל לא הגירה ולא התבוללות יכלו לפתור בעיה זו אלא רק מדינה ללאום היהודי.
הפתרון לבעיה
על פי הרצל ישנו רק פתרון אחד והוא הקמת מדינה יהודית. בעיית היסוד של העם היהודי היא הבעיה הלאומית- העם היהודי הוא לאום ללא טריטוריה- עם מבלי מדינה ודבר זה לא יכול להתקיים- בייחוד בכך שחוסר הטריטוריה גורם לפחד אצל העמים האחרים.
הקמת המדינה היהודית צריכה להיעשות בהסכמה של שאר העמים, כלומר על המעצמות הגדולות לתת צ'רטר-זיכיון. היתר מוגן מבחינה משפטית שנותן את הסכמתן לכך שתינתן ליהודים מדינה. ובכך יוכיחו המעצמות את מעורבותן ודאגתן ליהודים במדינות השונות ואת הרצון לעזרה ומציאת פתרון לבעייתן בעמים השונים. הרצל אינו היה מוכן שיהודים יתישבו בארץ ללא הסכמה משאר מעצמות העולם- שכן עשייה ללא אישור תעורר התנגדות למעשה זה ובכך לא תיפתר בעיית האנטישמיות.
לפי הרצל ההגירה אל הארץ הנבחרת תהיה בהדרגתיות, תחילה יהגרו בני המעמד הנמוך ואלו יבנו את התשתיות בארץ- יכשירו את האדמה, יבנו בתים, יסללו כבישים. אחריהם תבוא ההגירה המואצת- לאחר הסכמת מדינות העולם ובה יבואו שאר היהודים.
מדינת היהודים תהיה מדינת רווחה חילונית מודרנית,מדינת מופת מתוקנת בה ישררו הצדק והשוויון.
דמות החברה היהודית בעיני הרצל
הרצל מאמין כי עם הרוצה לבנות את עצמו וליצור הגדרה לאומית צריך לעזור לעצמו. החברה היהודית תהינה חברה עצמאית שתספק לעצמה את צרכיה. בנוסף מאמין הרצל כי תדמית היהודים בעמים היא תדמית "עלובה" ועל מנת להסיר את האנטישמיות מהיהודים יוצר הרצל את "היהודי החדש". היהודי החדש על פי הרצל, יהיה מכובד בלבושו, במנהגיו בתרבותו ובהשכלתו, ובכך אומר כי החברה היהודית בארץ ישראל תהיה חברה מודרנית משכילה בעלת תרבות, השכלה ובעיקר גאווה.
מונחים הקשורים בתפיסת העולם של הרצל
מדינת היהודים- על פי הרצל הינה בעצם הפתרון היחיד לבעיית היהודים בגולה. הרצל האמין כי מדינת היהודים צריכה לספק מקלט לכל יהודי אשר חפץ בכך ועליה להיות מדינת רווחה שוויונית מודרנית.
צ'רטר- הוא הזיכיון שאותו הרצל מצפה לקבל ממעצמות העולם ובו יסכימו על מציאת טריטוריה נפרדת ליהודים ובכך יראו על אכפתיות ודאגה לבעיית היהודים וליהודים יהיה אישור להגר למדינה נפרדת משלהם. ההסכמה של המדינות הניתנת על ידי הצ'רטר חשובה מפני שבלעדיה תמשיך לשרור האנטישמיות גם במקום אליו יעברו היהודים.
ציונות מדינית- כך נקראת התפיסה של הרצל אשר בעצם מתייחסת לדרך הפעולה בה צריכים היהודים לפעול על מנת לפתור את בעייתם ולעבור למדינה משלהם, על ידי הסכמה ושיתוף פעולה עם שאר העמים.
אחד העם (אשר גינצברג) ( 1856 - 1927)
בעיית היהודים על פי אחד העם התחלקה לשניים: יהודי מזרח אירופה- בעיה גשמית ויהודי מערב אירופה,- בעיה רוחנית.
בארצות המזרח סבלו היהודים מבעיה גשמית, היה להם קושי להשיג פרנסה ותנאי דיור מינימאליים. ואילו יהודי מערב אירופה שבעייתם העיקרית הייתה בהשגת זכיות ותחושת השייכות, מדינות מערב אירופה ריחקו ובודדו את היהודים לכדי מצב שלא ירגישו מעורבים ואף ירגישו שנואים ולא רצויים.
לפי אחד העם היהודים אינם יכולים להרגיש חלק בעמים בהם הם חיים, אותם עמים דוחקים את היהודים לפינה, ואינם מאפשרים להם להשתלב בתוך קהילתם.
אחד העם, ראה את בעיית העם היהודי כבעייה רוחנית. הוא התנגד לתפיסה בה מוצגת האנטישמיות והפוגרומים כגורם העיקרי לבעיית היהודים וטען כי הבעייה העיקרית היא ביטול הייחוד התרבותי יהודי בהשפעת האמנציפציה ותנועת השכלה. אחד העם הוסיף כי אין הבעייה אצל היהודים אלא ביהדות עצמה- חוסר בתרבות יהודית. לשיטתו, המפתח ללאומיות הוא תרבות והיא החומה הרוחנית שמגנה על קיום העם. האמנציפציה דווקא החריפה את הבעייה בכך שמחקה הבדלים בין היהודים לגויי ארץ מגוריהם.
פתרון לבעיה
הפתרון של אחד העם לבעיית העם היהודי בניגוד להרצל אינה מעשית אלא רוחנית. "כי גם הרעיון המדיני לבדו, עוד בטרם תיווסד המדינה עצמה, כבר נוטל תשע ידות מן הצרה"[8]. אחד העם האמין כי אין זה הגיוני שכל יהודי העולם יעזבו את הארצות בהם הם מתגוררים ויעברו למציאות חדשה לגמרי ללא ביסוס כלכלי כמו כסף, בית או עבודה, הוא האמין ברוח האומה- במקלט לתרבות היהודית ולא ליהודים עצמם, ולפיו הרוח והתרבות קודמים לטריטוריה ולביסוס הממשי. אחד העם פיקפק בסיכוי שתוכניותיו של הרצל יצליחו וחשב שבכדי להציל את היהודים מבעייתם ראשית יש לפעול למען תחיית התרבות היהודית ורק לאחר מכן על הקמת מדינה ליהודים.
אחד העם טוען כי הרעיון של הרצל מופרך ואף מגוחך, ולא הגיוני כי מיליוני יהודים יהגרו אל מדינה שתוכל לספק את הצרכים החומריים (מגורים, עבודה, אוכל) של כל המהגרים החדשים בה. לעומת זאת יש להקים מרכז רוחני יהודי בארץ ישראל מוקד להזדהות לאומית רוחנית ותרבותית של העם. במרכז זה יחיו אנשים שיעסקו בתחומי התרבות היהודית, ילמדו אותם ויחקרו בהם, ובכך יבססו את הכוח של המרכז היהודי ויעוררו השראה לשאר היהודים בעולם. מרכז רוחני בארץ ישראל יציל את כבודים העצמי של היהודים בגולה, יעודד את היסודות הלאומיים של היהדות וישמר את רוח היהדות. הוא יגן על העם המפוזר בעולם מפני התפוררות מוחלטת. מרכז כזה יכול להוות, לדעת אחד העם, יסוד תרבותי ורוחני משמעותי למדינה שתקום בעתיד הרחוק. רק לאחר שהעם יהיה מחוזק ומאוחד יהיה ניתן לקלוט עוד יהודים לארץ ולצד המרכז הרוחני יתקיימו עבודות אדמה ומלאכה.
החברה היהודית בעיני אחד העם
על פי אחד העם החברה היהודים אינה תהיה בארץ ישראל אלא בגולה, כלומר יהודים יישארו במקום מגוריהם, יוקם מרכז רוחני יהודי בארץ ישראל ובו ישבו מקבץ אנשים העוסקים בתרבות ובשפת היהודית ואלו יהיו הגורם המאחד של היהודים בעולם. החברה ככולה (היהודים בגולה) לא תתפורר ותשמור על הלאומיות שלה ועל הגאווה שלה כחברה יהודית וכך תוכל להשתלב בתוך החברה שבעמים עם שמירה על קווים יהודים שאותם יכתיבו אנשי התרבות היהודית בארץ ישראל.
3 מושגים בתפיסת העולם של אחד העם
צרת היהדות- אחד העם קורא לבעיית היהודים בגולה צרת היהדות ולא צרת היהודים, זאת מפני שסבר כי שורש הבעיה הוא אינו היהודים הסובלים מאנטישמיות ומתוצאות האמנציפציה, אלא חוסר החיבור והאחדות של היהדות. היהדות זוהי שצריכה להתחזק ולהחזיק את יהודי אירופה יחדיו ואם תעשה זאת לא תהיה כלל וכלל בעיית היהודים, מפני שבעיית היהודים נובעת מבעיית היהדות.
מרכז תרבותי רוחני- המרכז התרבותי הרוחני אליו שואף אחד העם הוא הפתרון האולטימטיבי בעיניו. מרכז תרבותי רוחני בארץ ישראל שיעסוק בחקר התרבות היהודית ויפתח אותה, ובכך ישמר את יסודות הלאום היהודים ויעורר בחזרה את רגשי הלאום אצל הקהילות היהודיות בעמים השונים.
אחדות לאומית- אחדות לאומית היא התוצאה של הפתרון- אליה שואף אחד העם להגיע. אך להפך מהרצל המושג אחדות לאומית אינו מגדיר את היותם של היהודים מתקבצים אל ארץ ישראל וחיים שם באחדות לאומית, אלא אחדות לאומית רוחנית, על הקהילות היהודיות בעמים השונים להרגיש את האחדות הלאומית למרות שאינם חיים במדינת יהודים, וזהו הפתרון האמיתי על פי אחד העם.
הרב יצחק יעקב ריינס
הבעיה
הרב יצחק יעקב ריינס האמין כמו הרצל כי בעייתה הגדולה של היהדות היא האנטישמיות.
לעומת רבנים אחרים בתקופתו האמין ריינס כי האמנציפציה אינה מבשרת את ראשית הגאולה אלא מובילה להתבוללות ולאנטישמיות.
באשר לאנטישמיות האמין ריינס כי אין היא השנאה הרגילה אל עם שונה, אלא מעין תזכורת ליהודים שישיבתם בגולה אינה קבועה ואין עליהם להתבולל ולהשתלב עם העמים האחרים. לדעתו האבל הצרות וההתנכלויות של העמים האחרים ביהודים הם אלו שיחזירו את היהודים לאמונתם. ריינס היה תומך גדול ברעיונותיו של הרצל והאמין כמותו כי הפתרון לבעייתה העיקרית של היהודים הינו מדינה.
מצוקת היהודים בעקבות המעשים האנטישמים העסיקה את ריינס עד מאוד. הוא האמין כמו הרצל כי יש למצוא פתרון מהותי לבעייתם של היהודים ועל פתרון זה ענתה לו התנועה הציונית.
תחילה התנועה הציונית הייתה ניטראלית לגמרי באשר לחילוניות ודתיות והרצל, מנהיגה השתדל להימנע מהחלטות המציגות את אופייה של התנועה כתנועה חיונית אך בשנת 1901 הגיעה ההסתדרות הציונית למסקנה כי פעולות תרבות וחינוך בקרב העם היהודי הן חלק מן המצע של הציונות ויש לפעול ליישומן. ריינס המשיך לדבוק בעקרונותיה של התנועה הציונית מפני שהאמין שלעלות לארץ זוהי מצווה אך יהודים דתיים רבים עזבו את התנועה בעקבות שינוים אלו.
הפתרון לבעיית היהודים בגולה
בדומה להרצל תמך הרב יצחק יעקב ריינס, בציונות המדינית- הקמת מדינה יהודית שתתן מקלט, מקום להשתקע ולגור לכל יהודי החפץ בכך,בהסכמתן ותמיכתן של המעצמות הגדולות. ריינס הבין כי לא ניתן לדחות את הויכוח על אופי המדינה בין אם מדינה יהודית דתית ובין אם מדינה יהודית חילונית ולכן השתתף ביסוד ובהנהגת מפלגה דתית שפעלה בתוך ההסתדרות הציונית, "המזרחי".
על פי עקרונותיה של "המזרחי" על ההסתדרות הציונית לעסוק אך ורק בעניינים פולטים דיפלומטים ממשים שיאפשרו הקמת מדינה יהודים בארץ ישראל, ויתעסקו רק בנושאים הנוגעים לאינטרסים הכוללים של כלל החברה היהודית- חילונים ודתיים גם יחד. וכך תיפטר בעיית היהודים ותיווצר חברה פלורליסטית מאוחדת בה הפרטים השונים חיים יחדיו בהסכמה ובשלום.
למרות ההתנגשויות בין החברה וההנהגה הדתית לבין התנועה הציונית לריינס היה חשוב כי ההנהגה הדתית לא תרגיש שהתנועה הציונית מתנכרת לדת ופועלת כנגדה, ריינס והיה מתווך בין הדת לציונות,והסביר כי אין סתירה בין הקמת מדינה יהודית חילונית לרעיון הגאולה במסורת.
אופי החברה על פי ריינס
על פי מפלגת "מזרחי" ובראשה ריינס ציון ותורה הן שתי קדושות, שני ערכים המשלימים אחד את רעהו ועל מנת ליצור מדינה יהודית חייבים שני היסודות הללו להתקיים. מכך ניתן להסיק כי בעיני הרב ריינס דמות החברה היהודית תהיה מובלת על פי ערכי הדת ותקיים שלטון דתי מלא, הכולל בתוכו לימודים בישיבות. ריינס האמין כי החברה בארץ ישראל חייבת לפעול על פי הקווים המנחים של הדת אך הבין כי דבר זה לא יקרה בקלות.
3 מושגים עיקריים בתפיסתו של הרב יצחק יעקב ריינס
"מזרחי"- אגודה, מפלגה אותה ייסד ריינס שפעלה בתוך ההסתדרות הציונית ופעלה למען הבאת הטון הדתי לארץ ישראל. ראשית סברה ה"מזרחי" כי יקום מרכז רוחני בארץ ישראל (בדומה לתפיסתו של אחד העם), אך עם זאת התנגדה המזרחי לתפיסת המרכז הרוחני של אחד העם מפני שזוהי ביטלה את סמכות ההלכה. לפי תפיסתה של האגודה ציון ותורה אלו שני מרכיבים עיקריים והכרחיים ביסודה של מדינת היהודים.
ישועה פשוטה- המושג ישועה פשוטה מגדיר את יחסו של ריינס אל הרצל. אמנם ריינס היה תומך גדול של הרצל והאמין כי דרכו היא הדרך הנכונה וכך יש לפעול, אך בניגוד לרבים מהאוכלוסייה היהודית הדתית, ריינס לא האמין כי הרצל הוא מבשר ביאת המשיח והוא יצר הפרדה ברורה בין התכנית להקמת מדינת יהודים לבין הגאולה הסופית. מכאן ניתן ללמוד על יחסו של ריינס אל הרצל: אמנם ריינס תמך בהרצל אך בסופו של דבר הוא לא התייחס אל הרצל כ"קדוש", ופעל על פי דעתו האישית.
דב בר בורוכוב.
בעיית היהודים
בורוכוב מחלק את בעיית היהודים לשניים, א) חוסר הטריטוריה של היהודים, אשר מובילה להתבוללות בכך שהיהודים רוצים להרגיש חלק מעם, מלאום ממשי שאותו לא יוכלו לקבל על ידי הלאום הרוחני של היהודים. ולכן יש לראות בחיוב את התהליך הטבעי של הגדרת טריטוריה מוגדרת ליהודים בארץ ישראל. בגולה אומר בורוכוב מצבם של היהודים לא מזהיר. "אנו זרים הננו ואין לנו בשום מקום כוח סוציאלי אשר יעשה אותנו לשליטי המצב. נתוקים אני ממגע הטבע, ואין לנו חקלאות משלנו: כל זה עושה אותנו תלושים להחריד;" [9] ב) התחרות שנוצרת בין האוכלוסייה היהודית הבולטת לבין תושבי העמים, בעיקר על כלכלה גורמת לבידול היהודים על ידי העמים האחרים על מנת שלא יהוו תחרות. הביטוי לגורם השני הוא על ידי הממשל בדרך של הגבלות משפטיות, של הבדלה ממיזוג עם חיי המקום. כשזה נחלש (ואת מקומו תפסה האמנציפציה) גברה האנטישמיות אצל המעמדות השונים שלא אפשרה נישואי תערובת ומעורבות היהודים באוכלוסיה בכלל.
הפתרון לבעיית היהודים
כמו הרצל, סבר בורוכוב כי ההגירה ממקום אחד לאחר לא תביא לשינוי בגישה וביחס האנטישמי כלפי היהודים. לפי בורוכוב ההגירה איננה מספיקה כדי שתהיה משמעותית על היהודים להשיג הסכמה להגירה ועל המעצמות להכיר בטריטוריה שאליה יהגרו היהודים כמדינה.
בורוכוב גרס שהמשק בארץ ישראל לא נמצא בשלב של תיעוש והתפתחות ודבר זה נותן הזדמנות לבעליי הון יהודיים להשקיע בפיתוח הארץ ובעקבות השקעות אלו יעלו לארץ פועלים יהודים. לטענתו כך תצליח להתפתח תשתית כלכלית ותקום בה חברה חדשה בעלת יסודות עמידים.
לאחר שישתקעו בארץ קבוצת יהודים ויבנו את הבסיס לקיומה של ארץ (כמובן בעזרת השקעות היהודים מהמעמד הגבוה), יכלו לקום מפעלים בארץ ואלו ימשכו את מחפשי הפרנסה היהודים, בעקבותם יהיה ניתן להקים מדינה.
דמות החברה היהודית בעיני בורוכוב.
על פי בורוכוב על החברה היהודית בארץ ישראל להיות חברה נטולת מעמדות, חברה עמלנית ועובדי אדמה, חברה עצמאית ובנויה מבחינת המבנה הכלכלי שלה. על החברה ברובה להיות חברה עובדת, יצרנית, החיה מחקלאות ותעשייה, פחות חברה מן המעמד השלישוני[10] . החברה תהיה חברה חדשה שתפתח בארץ ישראל תשתית כלכלית בריאה ופרולטריון יהודי.
3 מושגים מרכזיים בתפיסתו של בורוכוב.
חברה עמלנית- חברה עמלנית היא החברה האידיאלית בעיני בורוכוב. רובה של החברה העמלנית הינה עובדי אדמה, ואלו באים ומפתחים את ארץ ישראל. בעיניו תהיה החברה בארץ ישראל נטולת מעמדות ובכך תהיה חברה שוויונית טובה יותר ומפותחת.
השקעות הון- על פי בורוכוב ארץ ישראל אינה כשירה לעלייה סתם כך. ראשית יש לפתח אותה ולהכשיר אותה כדי שתשמש כמדינה ותכיל בתוכה את עם היהודים. בורוכוב תלה את תקוותיו ביהודים העמידים שישקיעו מהונם על מנת שיהיה ניתן לפתח את התשתיות בארץ. ללא השקעות ההון לא יהיה ניתן להתיישב במדינת ישראל.
אֶקְסְטֶרִיטוֹרְיָאלִי- חוסר טריטוריה מוגדרת. לפי בורוכוב זוהי הבעיה העיקרית ממנה סובלים היהודים וללוא מדינה ימשיך המצב להיות כמו שהוא. האקסטריטוריאלי הוא זה שבעקבותיו פעל בורוכוב למען מדינה יהודית.
השוואה בין הזרמים השונים בציונות
בפרק זה נתבקשתי להסביר ולהשוות בין ההבדלים בתפישות הציוניות השונות, שיוצגו בעבודתי על ידי חמישה אישים מרכזיים בתנועת הציונות. ההבדלים הינם רבים ומרובים, ולכן בחרתי לענות על שאלה זו במבנה של השוואה בין חמשת זרמים אלה. אם כן, ישנם עשרות תבחינים שעל פיהם אוכל להשוות בין זרמים אלו, אך בהשוואתי בחרתי להתייחס ולהשוות על פי התבחינים המהותיים והמרכזיים ביותר לדעתי, שיסמלו בצורת בולטת עד כמה שניתן, את ההבדלים בין הזרמים בציונות. הקריטריונים שעל פיהם בחרתי להשוות הינם ההתייחסות לבעיית היהודים בגולה בדגש על אנטישמיות ומקורות בעיה זו, הדרכים לפתרונה בדגש על הצעתו של הרצל ודמות החברה היהודית בארץ שתוקם.
אם כן, כלל הזרמים שעליהם כתבתי בעבודתי הכירו בחומרת האנטישמיות כנגד היהודים באירופה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, אך השונה בין זרמים אלו הוא ההסבר למקורה של האנטישמיות. כל זרם סבר כי לשנאת ישראל המודרנית ישנה סיבה אחרת; הציונות המדינית ובראשה הרצל והציונות הדתית ובראשה הרב ריינס, שהזדהה עם דעותיו של הרצל בנושא זה, טענו כי האנטישמיות נובעת מהחשש מכוחם הכלכלי והמקצועי של היהודים באירופה, שמקימים תנועות סוציאליסטיות מהפכניות שיוצרות איום על המשטרים הקיימיםבעל כורחם, מהעובדה כי היהודים נרדפים בכל מקום שבו הם מתרכזים וכי לאמנציפציות שהם קיבלו ברחבי אירופה, לא הייתה כל השפעה על דעת הקהל כלפיהם . הרצל טען כי היקף האנטישמיות הולך ומתרחב, וכי היא מכה שורש גם במדינות הנאורות ביותר. בנוסף, הבין הרצל כי בעקבות בגילויים וההתפתחות תורת הגזע במאה ה-19, היהדות היא לא רק דת אלא הפכה לגזע, וששנאת ישראל המודרנית התבססה על הנחה זו, כאשר יהודי תמיד יישאר נרדף גם אם ימיר את דתו ויתבולל. בניגוד לתפישה מנומקת ורציונלית זו שמתבססת על "עובדות", סברה הציונות המעשית ובראשה פינסקר כי אנטישמיות היא מחלת נפש, היא אינה הגיונית, ואין להאמין ולקוות כי עמי אירופה יסכימו מכוח ההיגיון להעניק ליהודים אמנציפציה, שוויון זכויות ושילוב בחברה. הציונות הרוחנית ובראשה אחד העם סברה כי אין לקשר כלל בין הלאומיות היהודית לאנטישמיות, וכי ההתפוררות הרוחנית היא זו שהובילה למצבו של העם היהודי. נימוק שונה לחלוטין ניתן למצוא בתפישתו של בר בורכוב העמד בראשה של הציונות הסוציאליסטית, הטענה כי מקורה של האנטישמיות היה התנאים הכלכליים בחברה שבה חיו היהודים ושנאת זרים.
בעיה נוספת שעליה הסכימו כלל הזרמים בציונות הייתה חוסר יעילותן של האמנציפציות שניתנו ליהודים ברחבי אירופה, שלא עזרו ליהודים כלל ולא שינו במאומה את דעת הקהל כלפי העם היהודי.
אם אסכם השוואה זו של התבחין הראשון שאותו בחנתי, אגיע למסקנה כי כלל הזרמים בציונות האמינו כי האמנציפציות שניתנו ליהודים ברחבי אירופה היו חסרות תועלת וכי לאנטישמיות ישנו חלק רב בבעיית העם היהודי, אך עם זאת כל זרם טעם כי מקורה של אנטישמיות זו נובע מסיבה אחרת, החל מסיבות רוחניות ועד לסיבות כלכליות ומדעיות. לכל זרם היו גורמים נוספים שלטענתו היוו מקור לבעיית היהודים, וגורמים אלה היו שונים לחלוטין בתפישת בעיית היהודים על ידי כל זרם ציוני. (לדוג' הגדרת פינסקר את מצבו של העם היהודי כ"מת חי", חוסר הטריטוריה של העם היהודי עפ"י בורכוב ועוד)
כעת נשווה את ההבדלים בין התנועות הלאומיות בנושא הדרכים לפיתרון בעיית היהודים בדגש על תוכניתו של הרצל והציונות המדינית. השוואה זו אחלק לשניים – חלק אחד מורכב מזרמים ציוניים שתמכו בהקמת מדינה יהודית לאחר הכרת בינלאומית במדינה זו ומתן זיכיון [צ'רטר] על ידי אחת ממעצמות אירופה לצעד זה, וחלק שני המורכב מזרמים שלא הכירו בפתרון של החלק הראשון והציעו פתרון אחר. אם כן, בחלק הראשון נמצאים הזרם הציוני-מדיני והזרם הציוני-דתי שתמכו שניהם בהצעה זו, ובניגוד אליהם, בחלק השני נמצאים הזרם הציוני –רוחני, הציוני-סוציאליסטי והזרם הציוני-מעשי. הזרם הציוני רוחני התנגד נחרצות להקמת מדינה בארץ ישראל, שכן אין עדיין תשתית רוחנית לצעד שכזה. זרם זה קרא להקים מדינה בארץ ישראל רק לאחר ביסוס מרכז רוחני יהודי בארץ ישראל, שיוביל לעלייה איטית ולהקמת תשתית רוחנית, שעל פי זרם זה הינה הכרחית על מנת להקים מדינה בארץ ישראל. בשונה ממנו, הזרם הציוני סוציאליסטי כן קרא להקים מדינה בארץ ישראל, בדומה לתפיסה הציונית-מדינית ודתית, אך בשונה מהן, קרא לעשות צעד כזה ללא כל זיכיון, אלא על מנת ליצור "מלחמת מעמדות" בארץ, שתוביל לצדק ולשוויון חברתי-כלכלי בארץ, ואילו הזרם הציוני מעשי קרא להקים מדינה בארץ ישראל, אך ללא כל זיכיון אלא באופן מיידי ; להקים תשתיות, להוביל לעלייה ולהקים מדינה בצורה לוחמנית, ושהעם היהודי "ישחרר" את עצמו ללא כל חסד זר.
אם אסכם את ההשוואה של הקריטריון השני שבו בחרתי, אוכל לאמר כי כלל הזרמים תמכו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל [חלק מהזרמים תמכו בשלב כזה או אחר בהקמתה בעוד מקומות, לדוג' ארגנטינה, ארה"ב או אוגנדה], אך כל זרם חוץ מהזרם המדיני והזרם הדתי שחלקו דעה זהה, טען כי יש להקים את המדינה היהודית בארץ בצורה שונה, בזמן שונה ועל ידי הצדקה שונה [בינלאומית, לאומית – יהודית, רוחנית וכו'].
התבחין האחרון שאותו בחרתי להשוות בין הזרמים הוא דמות החברה היהודית בארץ ישראל. לאחר קריאה מחודשת של חלק 3 בפרקים א'-ה' אוכל לקבוע כי כל חזון לחברה ישראלית בארץ ישראל הינו שונה מזרם לזרם, ואין כמעט מאפיינים זהים, אך עם זאת יש מספר מאפיינים דומים, כמו היחס לערבים בגישה של אחד העם, הרצל והרב ריינס שקראו לסובלנות ולשילוב של הערבים בשטחי המדינה, תמיכה נלהבת בקיום חברה עובדת, לומדת, מפתחת ופועלת בכלל הגישות.
לסיכום ההשוואה שערכתי בשלושת הקריטריונים שציינתי בפרק זה, אוכל לאמר כי היה דימיון בגורמים לבעיית היהודים בין הזרמים הציוניים, אך עם זאת שוני במקורות של גורמים אלה, כי הפתרונות שהציעו הזרמים היו מגוונים ושונים ורק שני זרמים חלקו דעה זהה וכי סוגיית החברה הארצישראלית, מלאה בדעות שונות וברעיונות מגוונים ושונה בין זרם לזרם אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים זהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה