איטליה
המצב המדיני- פוליטי:
במחצית הראשונה של המאה ה19 הייתה איטליה מפוצלת לשבע מדינות. בלומברדיה ובוונציה (צפון איטליה) שלטו האוסטרים. במדינות האחרות, מלבד פיימונט, שלטו שושלות זרות, שהיו קשורות בקשרי נישואין עם בית המלוכה האוסטרי.
תקופה של שלטון נפולאון ובני משפחתו- בחלקי איטליה.
ברוב אדמות מרכז איטליה השתרעו נחלות האפיפיור העצמאיות, שחילקו את איטליה לשניים, כאשר האינטרסים של מדינת הוותיקן חורגים מאיטליה והמדינה הקתולית שואפת להמשיך את קיומה העצמאי.
לאפיפיור היו מיליוני מאמינים בכל העולם והוא כרת ברית עם השליטים האבסולוטים מבית בורבון. הלאומיות האיטלקית הייתה חילונית במהותה, ואתה בכנסיה הקתולית גורם מעכב לאיחוד הלאומי. ראשי התנועה הלאומית ראו בכנסייה גורם שמרני מפריע, המנוגד לליברליזם ולקדמה.
באיטליה ניתן למצוא פערים תרבותיים, ניבים לשוניים, פערים כלכליים חברתיים בין צפון איטליה לדרומה, מכשולים פנימיים וחיצוניים המפריעים לתהליך הגיבוש הלאומי האיטלקי.
א. השלבים העיקריים במאבק הלאומי:
1810הקמת אגודות שורפי הפחם
1820-1821- מרדים נגד האוסטרים של הקרבונרים (שורפי הפחם)- אמנם כמה מלכים ירדו מכיסאם אך המרד נכשל
1831- איטליה הציעה- מציני- חבר בקרבונרי
1848- תקופת מהפכות אביב העמים, האוסטרים הפנו את כוחם כלפי המהפכות הפנימיות בארצם והאיטלקים ניצלו את ההזדמנות וכבשו את איטליה, הבעיה של האיטלקים הייתה שכל אזור נלחם בפני עצמו וכך לאוסטרים היה יתרון עליהם, האוסטרים השיבו תוך זמן קצר את השליטה על אטליה.
1858- קבור עושה הסכם עם צרפת ובו נפוליון וצא צרפת עוזרים לאיטלקים לכבוש את איטליה (על מנת שלא תגדל עוד האימפריה האוסטרית) וכך בעזרת נפוליון מצליח קבור לאחד את צפון איטליה
1860- גריבלדי שהוגלה מאיטליה חוזר אליה ובעזרת צבאו שכלל כ1000 מתנדבים נלחם למען שחרור סיציליה ואז למען שחרור דרום איטליה ושם התקבל באהדה רבה. את השטחים שכבר מסר למלך פיימונטה.
1861- הוכרזה מדינת איטליה תחת שלטונה של וטוריו אמנואל ואוחדו כל שטחיה מלבד ונציה ורומא
1866- הצטרפותה של ונציה
1870- הצטרפותה של רומא
- הקורבונרי
הקמת הקורבונרי (אגודת שורפי הפחם). זו אחת מאגודות הסתר שהקימו האיטלקים, ואגודה זו פעלה נגד שלטו נפולאון באיטליה.
1820- מרד בנפולי
מרד בנפולי שיזמה אגודת הקורבונרי.
1821- מרד בפיימונטה
מרד בפיימונטה שיזמה אגודת הקורבונרי.
1815-1831
שנות פעילות אגודת הקורבונרי נגד השלטון האוסטרי באיטליה.
1831- "איטליה הצעירה"
הקמת ארגון איטליה הצעירה על ידי ג'וספה מציני שהיה חבר באגודת הקורבונרי.
התנועה "איטליה הצעירה" ביקשה לחולל מהפכה לאומית כדי להשתחרר מהשלטון הזר ולהשיג חירות פוליטית. לאגודה זו הצטרפו צעירים רבים שדגלו ברעיונות הליברליזם.
1848-1849- "אביב העמים"
אביב העמים גל מהפכות שהתרחש בשנים אלו בכמה ממדינות אירופה. רוב המהפכות היו מהפכות לאומיות, וחלקן מהפכות פוליטיות וחברתיות. את המהפכות האלה הנהיגו מהפכנים ליברלים שדרישותיהם תאמו את מורשת המהפכה הצרפתית, וסוציאליסטים שביקשו לשנות את המבנה הכלכלי והחברתי במדינותיהם.
באיטליה הקיפה התסיסה הלאומית את כל חלקי מדינותיה והיא לא הייתה עוד נחלת מעטים. תושבי מילנו שחררו את עירם משלטון אוסטריה, וכך היה גם בוונציה שאף הוכרזה רפובליקה עצמאית. השליטים האוסטרים של המדינות פרמה, מודנה וטוסקנה נמלטו, ומלך פיימונטה הכריז אף הוא מלחמה על אוסטריה. מציני וגריבלדי השתלטו על רומא, שהאפיפיור עזב אותה, והכריזו עליה כעל רפובליקה. בנפולי ובפיימונטה נכנעו השליטים והעניקו לעמים חוקות ליברליות. אבל המורדים נחלו כישלון, ובכל חלקי איטליה, פרט לפיימונטה, החוקות בוטלו והכוחות השמרניים שבו לשלוט. צבא צרפתי כבש את רומא והחזיר אליה את שלטון האפיפיור.
1858- פעילותו של קמילו קאבור
קמילו קאבור, ראש ממשלת פיימונטה ייזם את הקמת איטליה המאוחדת על בסיס מלוכני- שיתוף פעולה עם צרפת נגד אוסטריה.
תוכניתו הייתה להקים באיטליה פדרציה שתסיר את האיום של הקמת איטליה חזקה לצידה של צרפת. ואכן בעזרת נפוליאון ה-3 הצליח קאבור לסלק את אוסטריה מרוב שטחי צפון איטליה, ואיחד את השטחים תחת הנהגת ממלכת פיימונטה.
1860- פעילותו של ג'וזפה גריבלדי
ג'וזפה גריבלדי חוזר לאיטליה, משתלט על הדרום ויוצא במבצע צבאי לאיחוד איטליה.
גריבלדי יצא לאי סיציליה בראש צבא של אלף מתנדבים שגייס, כדי לסייע למורדים שם. מאי זה פנה לדרום איטליה כדי לכבוש את ממלכת נפולי שתמכה באוסטריה. צבאו התקבל בדרום איטליה בהתלהבות רבה. גריבלדי הצליח להשתלט על אזור דרום איטליה, לשחררו ולמסור את השטחים למלך פיימונטה. הוא תכנן גם לכבוש את מדינת האפיפיור ולהעביר את השליטה עליה למלך פיימונטה.
גריבלדי הצליח לסחוף בהתלהבות עצומה את איטליה למאבק אנטי אוסטרי וזכה לפופולריות רבה כגדול הפטריוטים של אירופה.
1861- הכרזת עצמאות איטליה
הכרזת עצמאות איטליה באופן רשמי. מלך פיימונטה, ויטוריו אמנואלה ה-2, הוכתר למלך איטליה כולה אף שבאותה שעה הייתה רומא עדיין בשלטון האפיפיור, וונציה שוב נכבשה ונשלטה בידי אוסטריה.
1866- הצטרפות ונציה
השלמת תהליך איחוד איטליה בעזרת הצטרפות ונציה.
1870- הצטרפות רומא
השלמת תהליך איחוד איטליה בעזרת הצטרפות רומא. איטליה נהפכה למדינה מאוחדת ועצמאית, ורומא הוכרזה עיר הבירה של איטליה.
הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק ומטרתם:
השאיפה לעצמאות פוליטית ולמשטר ליברלי באיטליה התחזקה יותר ויותר לאחר קונגרס וינה. האיטלקים הקימו אגודות סתר, ובהן בלטה אגודת הקרבונרי (אגודת שורפי הפחם) שנוסדה כבר בשנת 1810 כדי לפעול נגד שלטון נפוליאון באיטליה. לאגודות הסתר חברו אנשי האינטליגנציה, סטודנטים ובני המעמד הבינוני שהושפעו מרעיונות המהפכה הצרפתית.
תנועה לאומית בשם "התחייה" נאבקה לשחרור איטליה מן המדינות ששלטו עליה, ולאיחודה. תהליך זה הושלם בידי קמילו קבור, ראש הממשלה של ממלכת פיימונטה שבצפון איטליה. קבור דגל באיחוד איטליה תחת שלטון מלוכני.
כחלק ממהפכות "אביב העמים" שחררו תושבי מילנו את עירם משלטון אוסטריה, וכך היה גם בוונציה שאף הוכרזה רפובליקה עצמאית. השליטים האוסטרים של המדינות פרמה, מודנה וטוסקנה נמלטו, ומלך פיימונטה הכריז אף הוא מלחמה על אוסטריה. מציני וגריבלדי השתלטו על רומא, שהאפיפיור עזב אותה. בנפולי ובפיימונטה נכנעו השליטים והעניקו לעמים חוקות ליברליות.
ב. הרעיונות המרכזיים שהנחו את המאבק:
הלאומיות האיטלקית הייתה מעשית יותר מן הלאומיות הפולנית שהושפעה מהרומנטיקה. היא הציבה תוכניות מדיניות מעשיות לאיחוד איטליה, והתבססה על עקרונות התפיסה הליברלית- זכות הגדרה עצמית לעמים ומתן זכויות אזרחיות שוות לתושבים. הצורך באיחוד איטליה נבע מן המציאות הפוליטית ששררה באיטליה.
התנועה הלאומית האיטלקית דגלה גם בתמיכה בתנועות לאומיות אחרות ברחבי אירופה, שכן, לתפיסת מציני, לכל העמים הנלחמים להגדרה עצמית לאומית יש מטרה משותפת.
ג. אישים שהיו קשורים במאבק:
ג'וזפה מציני (1872-1805)- הוגה דעות של הרעיון הלאומי באיטליה ומנהיג "איטליה הצעירה", התנועה לאיחוד איטליה.
בגלל פעילותו הפוליטית נאלץ לחיות שנים רבות בגלות- בצרפת, בשוויץ ובאנגליה. מציני נהג לציין כי בגיבוש תפיסתו הושפע ממשוררים שונים ובהם לורד ביירון, המשורר הרומנטי האנגלי ואדם מייצקייביץ' המשורר הפולני הלאומי.
ג'וזפה גריבלדי (1882-1807)- איש צבא איטלקי, מפעילי התנועה לאיחוד איטליה. לאחר כישלון המהפכה ב1831 ברח ב1834 לאמריקה הדרומית. חזר לאיטליה במהפכות 1848, עזב שוב, חזר ב1860 ולחם לאיחוד איטליה. צבאו מנה כאלף מתנדבים לבושים חולצות אדומות- ולכן הם כונו "אלף בעלי החולצות האדומות".
ד. רעיונות משכיליים שמופיעים במאבק:
הרעיונות בשמם פעלו התנועות הלאומיות באיטליה היו הליברליזם והקדמה, לכן ראו בכנסייה גורם שמרני ומפריע, גורם מעכב לאיחוד הלאומי. (הלאומיות האיטלקית הייתה חילונית במהותה)
ה. האינטרסים הפוליטיים של תומכי המאבק הלאומי וכנגד מי הוא כוון:
האינטרסים הפוליטיים של תומכי המאבק היו לכונן משטר ליברלי דמוקרטי במדינה שאינו כפוף לכנסייה ובנוסף לקחת את השליטה באיטליה מהאוסטרים.
התנועה הלאומית האיטלקית דגלה גם בתמיכה בתנועות לאומיות אחרות ברחבי אירופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה